אז אחרי שהבנו בפוסט הקודם איך המדד מחושב, מה הם סעיפי המדד, ומתי הוא מפורסם, היום אנסה לגעת בהשלכה שלו על הכיס של כל אחד מאיתנו.
אז למה בכלל אכפת לנו מעליית המדד?
כשאני בוחן איך משפיעה עליית מדד המחירים לצרכן (או האינפלציה) על משק בית רגיל, אני חושב על שני נושאים עיקריים:
- התחושה שלנו בכיס כשאנחנו עושים קניות שבועיות בסופר, או מתחדשים במוצר חשמלי חדש.
- ההשלכה על ההלוואות שלנו והמשכנתאות שלנו – לפוסט הבא.
לגבי התחושה בכיס, אני חושב שכולנו מרגישים את זה, ולפעמים אפילו בצורה הרבה יותר משמעותית מאשר משוקפת במדד המחירים לצרכן.
קראתי כתבה בגלובס לא מזמן (ינואר 25) על בחינה שעשו ל8,600 מוצרים בשופרסל. אסכם לכם:
למרות שהמע"מ עלה ב1% בלבד בינואר, והאינפלציה באותו חודש הייתה 0.6% בלבד, היו מוצרים שהתייקרו ב10% ומעלה. ברור שנרגיש את זה, וברור שנכעס!
(הכתבה בתגובה הראשונה).
אני יכול לכתוב פוסט שלם על שיטות להימנע מעליות המחירים ברשתות השיווק – הימנעות מרכישה בסופרים שכונתיים, פערים של 15-20% לרמי לוי אל מול שופרסל, פערים של עשרות אחוזים ברכישה במעדניה אל מול רכישה של גבינות ונקניקים ממותגים וארוזים. אבל זה לא מטרת הפוסט.
לפעמים אנחנו משקיעים כל כך הרבה קשב בלהוזיל את מחיר הפסטה, ואז לא התארגנו מספיק טוב לארוחת ערב, אז אנחנו מזמינים ממסעדה איטלקית שתי מנות עיקריות ב180 ש"ח ולא שובעים לחלוטין (סיפור אמיתי מהשבוע).
כדי לסכם את עליית המחירים ברשתות השיווק, אני אשמח שנחזור לסיפור הטילונים מהפוסט הקודם.
בשני עשורים, מחירי הטילונים עלו ב85% לתחושתי, ובגלל שאני לא אדם של תחושות אז חקרתי קצת לעומק, וכיוונתי קצת רחב יותר מטילונים.
מדד מחירי המזון כולל ירקות ופירות עלה באותה תקופה ב62%. אגב, זה הזמן לפרגן לאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבאמת מנגישה בצורה מעולה את המידע.
ומה עשה השכר שלנו באותו זמן?
השכר הממוצע עלה באותה תקופה ב94% (6,887 ל13,316 ש"ח).
ואני בטוח שיהיו קוראים שיגידו, סבבה אבל זה רק העשירים שנהיו עשירים יותר, ולכן בדקתי גם את השכר החציוני שעלה ב58% (5,500 ל8,702 ש"ח).
אז מה אפשר לקחת מכל זה?
נקודה ראשונה:
אם השכר שלכם עלה באותו שיעור כמו האינפלציה באותם שנים, אתם לא אמורים להרגיש בצורה משמעותית את האינפלציה. ולכן, אל תתביישו לדרוש עליות בשכר, גם אם לא שינתם בכלל את היקף האחריות או את שעות העבודה שלכם, ראוי שתבקשו העלאה פשוט כי החיים יקרים יותר.
נקודה שניה:
אם בחתך ארצי, ממוצע, וחציוני האינפלציה יחסית זהה לעלייה בשכר, למה אנחנו שומעים כל כך הרבה על מחאות הסופרים? אולי זה מסיט אותנו ממה שחשוב באמת?
אם נמשיך לצרוך יותר ממה שאנחנו מייצרים, אם נמשיך להשקיע במוצרים ולא בעצמנו, אם לא נבין את הערך של השכלה פיננסית, אם לא נשקיע כספים בערוצים נוספים כך שלא רק נחליף זמן וזיעה בכסף אלא נייצר השקעות שמייצרות כסף מכסף, אז לא נבין שגם אם השכר שלנו עלה, רמת החיים לא השתפרה!
אז בואו נפסיק להתעסק במה מחיר הקוטג', או הטילון.
בואו נתעסק בללמוד, בוא נבחן השקעות נוספות, רק ככה באמת נתקדם!
אם נהנתם לקרוא, מוזמנים לקבוצת המשקיעים שלי.
